החלטה בתיק ת"ט 33030-12-10

1.       בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר.

          ההתנגדות הינה לביצוע שיק שמועד פירעונו 25.11.09, ע"ס 11,000 ש"ח,  המשוך על בנק פועלי אגודת ישראל, מחשבון מס' 409351415 (להלן:  "השיק").

טענות הצדדים:

2.       לעניין הארכת המועד טוענת המבקשת כי לא זכור לה שקיבלה את האזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל וכי עקב הסתבכותה הכלכלית מגיעים לדירתה מסמכים רבים וקיימת אפשרות שהאזהרה הגיעה אליה אולם היא לא הבחינה כי מדובר באזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

          לגופו של עניין טוענת המבקשת כי החתימה על השיק אינה חתימתה. החתימה נחזית להיות חתימת בעלה ומשאינה חתומה אינה חבה על פי שיק זה.

          ההתנגדות נתמכת אף בתצהיר בעלה של המבקשת (להלן: "הבעל"). בתצהיר הבעל נטען כי רכש שעונים מהמשיבה וסוכם ביניהם כי אם ירצה להחזיר סחורה כנגד שיקים שנותרו לפירעון יוכל לעשות כן. לטענת הבעל, החזיר סחורה בגובה החוב שעמד באותה עת על סך 52,172 ש"ח, ולאחר זמן, בניגוד למוסכם, נשלחה חשבונית זיכוי על חלק מסכום החוב וצורפה לה סחורה. עוד נטען כי השיק נותר אצל המשיבה כבטחון ואין כל סיבה לשלמו.

3.       עמדת המשיבה היא כי בוצעה למבקשת מסירה כדין של האזהרה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל והיא לא הצליחה לסתור החזקה שהמסירה בוצעה כדין.

         באשר לטענות ההגנה, טוענת המשיבה כי מדובר בשיק שנמשך מחשבון משותף, כשהמבקשת אישרה כי בעלה הוא זה שמטפל בענייני הנהלת החשבונות והיא מאפשרת לו לחתום על שיקים בשמה וכך עשתה גם בשיק נשוא תיק ההוצאה לפועל ועל כן יש לראות בחתימה אשר בעלה חתם בשמה כחתימה מכוח הרשאה.

דיון:

4.       תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנה 528") מסמיכה  את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו", כאשר הטעם המיוחד הוגדר בפסיקה ככזה שאינו בשליטת בעל הדין.

עקרון זה עבר תהליך של שחיקה וכיום בית המשפט נוהג לאזן בין נימוקי המחדל מחד לגודל הפגיעה בצד שכנגד מאידך. גישת בית המשפט היא כי טעות של בעל דין שגרמה לאיחור ואפילו רשלנותו אינה מונעת בהכרח את הארכת המועד, ובלבד שבעל הדין נימק והבהיר בתצהירו כיצד קרתה התקלה ולא הסתפק בבקשה סתמית.            

ראו:       ד"ר י. זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890; בש"א 8967/00 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן ואח' , פ"ד נה(2)397; ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט , פ"ד נה(2)904; ע"א 8547/96 אברהם אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין , לא פורסם; בש"א 3112/99 חיים קהתי נ' יורשי המנוח אחמד זוהיר , לא פורסם.

5.       במקרה זה, המבקשת לא נימקה ולא ביארה בתצהירה כיצד אירעה התקלה אשר הובילה לאיחור בהגשת ההתנגדות אלא הסתפקה באמירה כי לא זכור לה שקיבלה את האזהרה. אמירה זו, אינה מעידה כי המבקשת לא קיבלה את האזהרה וכשלעצמה אינה יכולה להוות הצדקה לאיחור בהגשת ההתנגדות.

6.       המבקשת נחקרה על תצהירה.

          בחקירתה, הכחישה המבקשת כי קיבלה מסמך כלשהו. הכחשה זו, מעבר להיותה סתמית, לא בא זכרה בתצהיר והיא מהווה גרסה שלישית, נוספת לשתי הגרסאות החלופיות שהציגה המבקשת בתצהירה,  האחת שאינה זוכרת שקיבלה את האזהרה והשנייה כי אולי קיבלה אך לא הבחינה שזו אזהרה בדבר פתיחת תיק הוצאה לפועל.

          בפני המבקשת הוצג אישור המסירה של האזהרה מתיק ההוצאה לפועל והמבקשת טענה כי החתימה עליו אינה חתימתה. המבקשת לא טענה בתצהירה דבר וחצי דבר לגבי אישור המסירה והחתימה עליו.

          עיון באישור המסירה מלמד כי, מסירת האזהרה בוצעה באמצעות רשות הדואר.

          בהתאם להוראת סעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קיימת חזקה כי

          מסירה שנעשתה באמצעות רשות הדואר, הינה מסירה כדין.